תמונה ראשונה:

מספר –   זקנה אחת היתה בירושלים. זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם.

צדקת היתה וחכמה היתה וחיננית היתה וענוותנית היתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום. אלמלא שאין הנשים יכולות להדמות למלאכים הייתי מדמה אותה למלאך אלקים. ועוד זאת היתה בה, זריזות של עלמות. אלמלא בגדי זקונה שעליה לא ניכר בה שמץ זיקנות.

מעשה והלכתי לבקר חכם אחד מחכמי ירושלים שהיה דר סמוך לכותל המערבי ולא מצאתי את הבית. מצאתי לאשה אחת באה בפח מים ושאלתי אותה. אמרה לי…

תהילה – בוא ואראך.

מספר – אי את צריכה לטרוח, אמרי לי היכן אפנה ואלך לי.

תהילה – מה איכפת לך אם זקנה זו תזכה במצוה?

מספר – אם מצוה היא זכי בה, אבל תני לי פח זה שבידך.

תהילה – למעט את המצוה אתה מבקש.

מספר – לא למעט את המצוה אני מבקש, אלא למעט את טרחתך.

תהילה – לא טורח הוא, אלא זכות הוא, שנתן הקדוש ברוך הוא כח לבריותיו להביא צרכיהם בידיהם. (הולכים) כאן ביתו של זה שאתה מבקש.

מספר – אמרתי לה שלום ונכנסתי.

תמונה שניה:

מספר – לאחר כמה ימים שוב הלכתי לעיר בשביל זקנה אחת אלמנתו של רב, שקודם חזירתי לירושלים הבטחתי לבן בנה לפקוד את שלומה.

רבנית – מי כאן ?

מספר – שלום. בא מחוצה לארץ ובידי ברכת שלום מבן בנה.

רבנית – כמה בתים יש לו? משרתת מצויה בתוך ביתו? יש לו שטיחים נאים בכל חדר?

(נאנחת) צינה זו מוציאה אותי מן העולם.

מספר – נכדך שלח בידי מעות לקנות לך תנור, תנור מטולטל שממלאים אותו נפט ומציתים את הפתילה והוא דולק ומעלה חום. הנה הכסף.

רבנית – היאך אלך ואקנה תנור, וכי רגלים יש לי ? גלידי קרח יש לי. צינה זו עד שלא תביאני להר הזיתים תוציא אותי מדעתי. ושם בחוצה לארץ אומרים שארץ ישראל ארץ חמה. חמה היא לרשעים בגיהנם.

מספר – מחר תזרח החמה ותעביר את הצינה.

רבנית – עד שלא תבוא הנחמה תצא הנשמה.

מספר – בעוד שעה שתי שעות אשלח לך את התנור. (לקהל)

צמצמה עצמה בתוך כריה וכסתותיה, כאילו להראות למיטיבה המדומה שאין לסמוך על טובותיו.

תמונה שלישית:

תהילה – אי אתה מכירני? הרי אתה הוא שביקשת לטלטל את פחי כשהלכת אצל איש פלוני.

מספר –   את היא שהראית לי את הדרך, ואני עומד ותוהה, כאילו לא הכרתיך.

תהילה – וכי מחוייב אתה להכיר כל הזקנות שבירושלים ?

מספר – והיאך הכרת את אותי ?

תהילה – ירושלים מתוך שעיניה צפויות לכל ישראל, כל שבא לכאן נחקק בלבנו ואין אנו שוכחים אותו.

תהילה – מצוה גדולה עשית, עצמות זקנות החיית. התנור ששיגרת לרבנית מחמם את נפשה. (מבחינה שהמספר מתבייש). מצוות לאו להתבייש ניתנו. אבותינו שהיו עושים מצוות הרבה לא היו מפרסמים את המצוות, אנו שאנו ממעטים במצוות, מצוה לפרסם כל מצוה שעושים, כדי שישמעו אחרים וילמדו ממעשינו. עכשיו בני לך אצל הרבנית ותראה כמה מחממת המצוה שעשית.

תמונה רביעית:

מספר – חולה את רבנית ?

רבנית – חולה אני, חולה גמורה. אין בעולם כולו חולה שכמוני. מכל מקום איני גלמודה. אפילו כאן בירושלים שאין מכירין אותי ואין יודעים באיזה כבוד שרויה הייתי בעירי, אפילו כאן אשה אחת מזדמנת לי, נכנסת אצלי ומביאה לי כף רוטב וסועדת אותי על משכבי. מה אתה שומע מבן בני?  ודאי מתרעם הוא עלי שלא כתבתי לו איגרת תודה על התנור. אמור בעצמך, כלום יכולה אני לילך לקנות דיו ועט ונייר ולכתוב מכתבים. בקושי אני מגעת כף תבשיל לפי. תמיהה אני שעדיין תילי לא באה.

מספר – אם לאותה זקנה חיננית את מתכוונת, הרי אמרה לי שהיא תבוא בקרוב.

רבנית – אם חיננית היא איני יודעת, בעלת מעשים ודאי היא. בוא וראה כמה נשים צדקניות יש בירושלים שהן מזמזמות כדבורים תפילות ותחנונים. שמא באה אחת מהן לשאול אותי, רבנית שמא צריכה את דבר? ראשי ראשי, אם מכאובי לבי לא יוציאוני מן העולם מיחוש ראשי יוציאני מן העולם.

מספר –   רואה אני שקשה עליך הדיבור.

רבנית – אתה אומר קשה עלי הדיבור ואני אומרת אני כולי קשה עלי. אפילו החתול מרגיש בדבר ומוקיר רגליו מביתי. ועדיין הבריות אומרים שדרכו של חתול להיות כרוך אחרי ביתו. ודאי עכברים של שכנותי ערבים עליו מכל מעדנים שאני מאכילה אותו. מה ביקשתי לומר? כל מה שאני מבקשת לומר אני שוכחת. תילי אינה כן. היא שחבילות חבילות של שנים על כתפיה עדיין כל חושיה משמשים אותה. והרי שנותיה כפליים משנותי. אילו היה אבא זכר צדיק לברכה חי היה נחשב לפניה כתינוק.

מספר – מי היא תילי זו?

רבנית – ולא אתה הזכרת אותה? עכשיו אין מכירין את תילי, לשעבר היו הכל מכירין את תילי, לפי שהיתה עשירה גדולה ובעלת עסקים הרבה. וכשהניחה את עסקיה ועלתה לירושלים הביאה עמה כמה חביות מלאות זהב, ואם לא חביות, תיבה אחת מלאה זהב ודאי הביאה. אמרו לי שכנותי אמרו להן אמותיהן, כשבאה תילי לירושלים היו כל גדולי ירושלים מחזרין אחריה. מי בשביל עצמו ומי בשביל בנו. והיא השיבה את פניהם ונשתיירה אלמנה. תחילה אלמנה עשירה, אחר כך אלמנה אמידה, ולבסוף סתם זקנה.

מספר – כשרואין את תילי דומה כאילו לא ראתה שעה קשה מימיה.

רבנית – אתה אומר שלא ראתה שעה קשה מימיה ואני אומרת שלא ראתה שעה טובה מימיה. אפילו את שונאי איני מברכת ביסורים שנתייסרה בהם תילי. מיחושי מיחושי, אני מבקשת להסיח דעתי מהם והם אינם מסיחים דעתם ממני.

(המספר מתכונן ללכת)

לא הספיק מנקה הארובות להכנס לתוך הארובה וכבר פניו מפוייחות. עדיין לא ישבת וכבר עמדת לילך. חפזון זה למה ?

מספר – אפשר שתספרי לי משהו עליה?

רבנית – אם אספר כלום יקל לי, או כלום יקל לה ? אני איני אוהבת סיפורי מעשיות. מדביקין קורי עכביש לקורי עכביש ואומרים מעשה טרקלין הוא. דבר אחד בלבד אומר לך, חס הקדוש ברוך הוא על אותו צדיק, לפיכך הכניס רוח רעה באותה משומדת ימח שמה. מה אתה מביט בי? אי אתה שומע לשון יהודית?

מספר – לשון יהודית אני מבין, לשונך שלך רבנית איני מבין. מי הוא אותו צדיק ומי היא המשומדת שקללת?

רבנית –   שמא אברך אותה. שמא אומר יפה עשית משומדת שהחלפת את דינר הזהב בפרוטה מחוקה. שוב קבעת פניך בי כאילו סחתי בלשון טורקית. אתה שמעת שבעלי זכרונו לברכה רב היה, לפי שקוראים לי רבנית, ולא שמעת שאף אבא שלי רב היה, רב שכל הרבנים כנגדו דרדקאים. אוי עולם עולם, אתה שקר וכל מה שבך שוא ושקר. אבל אבא שלי זכר צדיק לברכה רב אמיתי היה כבר מילדותו, לפיכך היו כל שדכני המדינה בהולים לשדכו. היתה אלמנה אחת עשירה. אם אני אומרת עשירה, עשירה ממש היתה. היתה לה בת יחידה, ולואי ולא היתה. נטלה חבית מלאה דינרי זהב ואמרה להם לשדכנים, אם אתם משדכים אותו לבתי הרי חבית זו נתונה לו, ואם מעט היא הריני מוסיפה לו. לא היתה אותה הבת ראויה לאותו צדיק, שהוא צדיק היה והיא תיפח רוחה משומדת היתה, כשם שסופה הוכיח על תחילתה, שברחה ונכנסה לבית הכומריות והמירה את דתה. ואימתי ברחה, בשעה שהוליכו אותה לחופתה. בזבזה עליה אמה חצי הונה כדי להוציאה משם. עד הקיסר הגיעה האם העלובה, ואף הוא לא הועיל כלום, שכל הנכנסת לבית הכומריות שוב אינה יוצאת משם לעולם. יודע אתה אותה משומדת מי היא. בתה של… הס, הנה היא באה.

(נכנסת תהילה)

תהילה – אתה כאן? שב ידידי שב. ביקור חולים מצוה גדולה היא. פניך רבנית מיטיבים והולכים. ישועת השם כהרף עין. הבאתי לך כף רוטב כדי גמיעת הפה. הגביהי ראשך יקירתי ואני אסעד את הכר. כך כך יקירתי.

(המספר עוזב לאחר שחש כי זהו רצון הרבנית)

תמונה חמישית:

(חדרה של תהילה)

המספר – ברוכה הנמצאת.

תהילה – ברוך הבא.

המספר – הרי את דרה כבת מלכים.

תהילה – כל בנות ישראל בנות מלכים הן ואני תהלה לאל חי בת ישראל אני.

המספר – (לקהל) ישבתי לפני תהלה והמתנתי לשמוע על שום מה זימנה אותי. לבסוף פתחה וסיפרה בפטירתה של הרבנית שבין לילה מתה כשתנורה דולק וחתולה מתחמם לאורו, עד שהוציאוה נושאי המטה ובא מי שבא ונטל לו את התנור.

תהילה – רואה אתה בני, אדם עושה מצוה, והמצוה עושה מצוה. שמעתי שאתה בעל עט, מה שקוראים היום סופר, אפשר שתשאיל לי עטך לשם איגרת קטנה. טול נוצה זו שהכינותי אני וטבול אותה בדיו זו. פותחין בשבחו של מקום וכותבים בעזרת השם יתברך. (המספר כותב)  יאה יאה.
עכשיו כתוב את שמו. (בלחש) שרגא שמו. כתבת ? ובכן כבת אחת עשרה שנים הייתי. לילה אחד אחר תפילת ערבית בא אבא עליו השלום מבית הכנסת ואמר לי: מזל טוב לך בתי, הלילה הזה נתארסת לשרגא והרי את כלה. מיד בירכו אותי כל האורחים בברכת מזל טוב וקראו לי כלה.
שבת אחד כארבעה שבועות לפני אותו היום שקבעונו לעשות את החופה לא בא שרגא אצל אבא. אצל רבן של חסידים נסע, שלקחו אביו להתברך מפיו. מאותה שמועה כמעט שפרחה נשמתו של אבא. אחר ההבדלה קרע אבא את התנאים ושלח את הקרעים לבית המחותן. קפץ שרגא ונשבע שלא ימחול לנו על העלבון. ולא חש אבא לבקש מחילה משרגא.
צרכי החתונה היו מוכנים. לא היה חסר אלא חתן. קרא אבא לשדכן ומצאו לי חתן אחר שנכנסתי עמו לחופה.
לאחר שלוש שנים לנשואי נפקדתי בבן זכר. ולאחר שתי שנים חזר ונולד לי בן. ולאחר שתי שנים נפקדתי בבת. השנים נהגו כשורה. שכחתי את שרגא ושכחתי שלא קיבלתי ממנו שטר מחילה.
יום אחד השכים בננו לבית המדרש. מצא שם אדם לבוש תכריכים כמת. נבעת הילד ונשמטה נפשו ממנו. בקושי החזירוהו לחיים. לחיים ולא לחיים ארוכים. מכאן ואילך היה דועך והולך כנר נשמה עם תפילת נעילה. לא הספיק להניח תפילין עד שהוציא נשמתו ומת.
בשבעה ימי האבל ישבתי והרהרתי, בני מת במוצאי שבת אחר ההבדלה, שלושים יום קודם הנחת תפילין, ובמוצאי שבת אחר ההבדלה שלושים יום קודם שעמדתי להכנס עם שרגא לחופה קרע אבא את התנאים. כיוונתי את הימים ונזדעזעתי ונרעשתי, ששני הדברים הרעים אירעו באותו היום ובאותה השעה. ואפילו אין זה אלא מקרה הרי יש להרהר בזה.
לאחר שתי שנים הגיע אחיו למצוות. הגיע ולא הגיע. מעשה והלך עם חבריו ליערה של עירנו להביא ענפים לחג השבועות. עם שהם ביער הניחם ושוב לא חזר. אחר ימים מצאו את גופו מושלך בתוך הבצה הגדולה, וידענו שתעה הילד בדרך ונפל לתוך הבצה.
משעמדנו מאבלנו אמרתי לבעלי, מה נשתייר לנו, לא נשתייר לנו אלא תינוקת קטנה. אם לא נבקש מחילה משרגא סופה כסופם של אחיה. חיזר בעלי ושאל על שרגא ולא היו יודעים. לבסוף אמרו לו, על שרגא אתה שואל, החמיץ שרגא ונעשה מתנגד. היה נוסע ושואל על שרגא. בגלל אותן הנסיעות תשש כחו של בעלי והתחיל כוהה דם. פעם אחת נסע למקום שנסע וחלה ומת.
כיון שמת נכנסתי לעסקים בכל כחי. חשבתי בלבי, כל מה שאני עמלה עמלה אני לבתי, ארבה הון וארבה טובתה. קראתי לשדכנים והם מצאו לה חתן מופלג בתורה ומוסמך לרבנות. אבל לא זכיתי להוליכם לחופה, שנכנסה רוח רעה בבתי ונטרפה דעתה. כתוב לשרגא שאני מחלתי לו על כל הצרות שנתגלגלו לי על ידו, וכתוב לו שאף הוא צריך למחול לי, שכבר לקיתי דיי.

המספר – בבקשה ממך, מיום שקרע אביך את התנאים ככר יצאו למעלה מתשעים שנה, כלום סבורה את שעדיין שרגא חי ? ואם הוא חי, כלום נתגלה לך מקומו ?

תהילה – שרגא אינו חי, שרגא מת. לפני שלושים שנה נפטר.

המספר – אם שרגא מת היאך את מבקשת לשלוח לו מכתב ?

תהילה – סבור אתה שמרוב שנים נטרפה דעתה של הזקנה, שהיא סומכת על בתי הדואר שהם ימסרו את המכתב לאדם מת?

המספר – אם כן מה תעשי ?

תהילה – אטול את המכתב, ואשים אותו בכד, ואטול חומר חותם, ואחתום את הכד, ואקח עמי את הכד עם המכתב.

המספר – להיכן תטלי את הכד עם המכתב ?

תהילה – להיכן אטול את הכד ? אטול אותו לקברי, לקברי אטול הכד עם המכתב. שם בעולם העליון מכירין את שרגא ויודעים היכן הוא. עכשיו בני תן לי את הנוצה ואחתום את שמי על המכתב ואשים את המכתב בכד, אחר כך אלך לאשר את החוזה. אזדרז ואלך לאשר את החוזה. ברוך תהיה בני שלא חשכת טרחתך ממני.

המספר – כשאמרת לי לאשר את החוזה את הולכת סבור הייתי לחוזה של ביתך נתכוונת.

תהילה – הלכתי לאשר את החוזה על בית עולמי. הלואי שלא אצטרך לדור שם הרבה ואקום עם כל מתי ישראל. שלום לך בני. בהולה אני לביתי, בודאי כבר ממתינות לי המרחצות והמטהרות.