ליברית מאת אבירם פרייברג על פי ש.י. עגנון

 

תמונה ראשונה:

אדונית – מה אתה מבקש כאן יהודי?

רוכל – שמא צריכה את דבר מדברים נאים אלו שיש לי?

אדונית – איני צריכה לך ולסחורתך.

רוכל – הביטי וראי, שמא אף על פי כן? הרי לולאות והרי טבעות והרי מטפחות והרי סדינים וסבון ומיני תמרוקים שהשרות משתמשות בהם.

אדונית – אין כאן כלום. כלך לך.

רוכל – תני עיניך גברתי ואל תאמרי אין כאן כלום. שמא דבר זה רצוי לך, או שמא חפץ
נאה זה ימצא חן בעיניך. בבקשה ממך גברתי הביטי וראי.

———————————-

אדונית – שוב אתה כאן? מה אתה מבקש יהודי?

רוכל – משעה שפירשתי מכאן תועה אני בחשיכה ואיני מגיע ליישוב.

אדונית – ובכן מה אתה מבקש?

רוכל – בבקשה ממך גברתי תני לי רשות ואשב לי עד שתצא הלבנה ואראה את
הדרך ואלך לי.

——————————————-

אדונית – דומני שנפרץ הגג, יכול אתה לתקן שם דבר.

רוכל – הריני קופץ ועולה. מובטחני שמכאן ואילך לא יגיעו הגשמים לתוך הבית.

אדונית – אומן אתה. נקבה את שכרך ואתן לך.

רוכל – חס ושלום שאקח מגברתי פרוטה, אין דרכי לקבל שכר על דבר שאינו מגוף
מלאכתי, כל שכן שהגברת עשתה עמי טובה ונתנה לי ללון בביתה.

אדונית – שב ואעשה לך סעודת שחרית.

תמונה שניה:

רוכל – שמא יש כאן דבר שצריך תיקון? מוכן אני לעשות כל
מה שהגברת פוקדת עלי.

אדונית – בדוק וראה.

רוכל – גברתי יושבת גלמודה, כלום אין לה בעל או ידיד ורֵ ע? ודאי יש
כאן שרים רבים ונכבדים שמבקשים קרבתה של אדונית נאה שכמותה.

אדונית – היה לי בעל.

רוכל – והוא מת.

אדונית – לא כי אלא נהרג.

רוכל – כיצד נהרג?

אדונית – אם השוטרים אינם יודעים, אתה מבקש לדעת? מה איכפת לך באיזו מיתה נהרג,
אם חיה אכלתהו או אם נשחט בסכין? הלא אף אתה מוכר סכינים שאפשר
לשחוט בהן אדם.

רוכל – י יתן האלוקים וימצאו את רוצחי בעלך לנקום בהם נקם.

אדונית – לא ימצאו אותם. לא כל רוצח עשוי שימצאו אותו.

רוכל – מצטער אני גבירתי, אילו ידעתי במה יכולתי לשמח את לבך הייתי נותן מחצית
חיי.

תמונה שלישית:

רוכל – מה זה הילני, זה כמה חודשים אני יושב עמך ואיני רואה אותך לא אוכלת ולא
שותה. כלום איבוס עשית לך בתוך מעַ י יך?

אדונית – מה אכפת לך אם אני אוכלת ושותה אם איני אוכלת ושותה, די לך שאתה אינך
חסר עמי כלום ומזונותיך מצויים בכל עת.

רוכל – אמת שאני אוכל ושותה ומזונותי מצויים יותר מבכל הימים, אף על פי כן מתאווה
אני לדעת מהיכן את מתפרנסת ומהיכן את ניזונ ֶ ת. על שולחן אחד עמי אין את סועדת, ואף מחוץ לשולחן לא ראיתי אותך לא אוכלת
ולא שותה, אפשר יש מתקיים בלא אכילה ושתייה.

אדונית – מבקש אתה לדעת מה אני אוכלת ומה אני שותה, דם אנשים אני שותה ובשר
אדם אני אוכלת. מימי לא ציירתי לי שבשרו של יהודי מתוק כל כך. נשוק אותי עורבי, נשוק אותי
נ שְ רי, נשיקותיך מתוקות מכל נשיקות שבעולם.
יוסף בראשונה כשהראית את עצמך לפני רציתי לשסות בך את הכלבה, ועכשיו
אני עצמי נושכת אותך ככלבה מטורפת עד שאני חוששת שלא תצא מידי חי, הוי
פגרי המתוק שלי.

תמונה רביעית:

אדונית – כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול.
שמח פגרי המתוק על כל מה שניתן לך ואל תשאל
שאלות שאין עליהן תשובה.

רוכל – פעמים הרבה שאלתי אותך על בעלך ולא אמרת לי כלום.

אדונית – על איזה שאלת?

רוכל – וכי שני בעלים היו לך? הלא לא הזכרת אלא את זה שנהרג.

אדונית – מה איכפת לך אם שניים או שלושה?

רוכל – אם כן אני בעלך הרביעי?

אדונית – בעלי הרביעי?

רוכל – הלא מדברַ י יך יוצא כך. לא כך הילני?

אדונית – המתן עד שאֶמנה את כולם.

רוכל – והיכן הם?אדונית – וכי לא אמרתי לך כל המרבה לשאול מעמיק לו שאול?

רוכל – הלא תגידי לי?

אדונית – מקצתם אולי הם כאן.

רוכל – מה פירוש כאן?

אדונית – ואם אומר לך כלום תבין? אֵ ם האלוהים, הביטו וראו איזו פנים יש לפגר זה.
חביבי שלי מאמין אתה באלוהים?

רוכל – כלום אפשר שלא להאמין באלוהים?

אדונית – לא יהודי אתה?

רוכל – כן, יהודי אני.

אדונית – הרי היהודים אינם מאמינים באלוהים, שאילו האמינו בו לא היו רוצחים אותו.
אבל אם אתה מאמין באלוהים התפלל עליך שלא יהא סופך כסופם.

רוכל – כסופם של מי?

אדונית – כסופם של אלה ששאלת עליהם.

רוכל – של בעלייך?

אדונית – של בעלי.

אדונית – מה היה סופם?

אדונית – אם אין אתה מבין, אין כדאי לדבר עמך. מפני מה החוורת פנים?

רוכל – פני החווירו?

אדונית – ושערות ראשך עמדו כזיפים של חזיר.

רוכל – שערותי עמדו?

אדונית – ונימי זקנך נעשו קליפין קליפין כשל אווז. פוי, כמה מכוערים פניהם של פחדנים.
שמור את הפיקה שבגרגרתך. אם האלוהים הרי היא מרטטת כאילו רואה היא
את הסכין. אל תחושי חביבתי, עדיין איני נושכת בך.

————————————–

אדונית – דומה אתה כאילו כבר בלעתיך.

רוכל – אכול. אכול. רואה אני שצריכין ללעוס לך את הפת. המתן ואלך עמך.

תמונה חמישית:

אדונית – מה אתה מרעיש את הבית ואין אתה נותן לי לישון?

רוכל – הבטלתי אותך משנתך.

אדונית – איני יודעת מה אתה סח.

רוכל – הלא צעקת עלי שאיני מניח לך לישון.

אדונית – אני צעקתי?

רוכל – אם כן, מתוך שנתך דיברת.

אדונית – מה דברים דיברתי?

תמונה שישית:

רוכל – שנתי אינה טובה עלי ואני מתהפך על
משכבי והריני מתיירא שמא אני מבטיל אותך משנתך,
על כן העברתי את מיטתי לחדר אחר.

אדונית – כל מה שיפה לך עשה.

רוכל – כן עשיתי.

אדונית – אם כן, הרי טוב.

תמונה שביעית:

אדונית – מפני מה אתה מעקם את פיך?

רוכל – לא עיקמתי את פי.

אדונית – שמא ריח פי עלה לפניך?

רוכל – קחי פרוסה ואכלי.

אדונית – אל תחוש לי. אני לא ארעב.

——————————————————————-

רוכל – אלי שבשמים, כמה נתרחקתי. אם איני חוזר מיד הריני אבוד.
הילני? , מבקשת את לומר משהו?

אדונית – פוי מה קר אתה, דמך לא דם, אלא מי-קרח